יום שלישי, 7 בינואר 2014

רעש לבן

אני רוצה לשתף אתכם בחוויה שחוויתי- הצגה רעש לבן.
ההצגה מספרת על ילדה עיוורת - נורית.
אמה של נורית רצתה לרשום את נורית לבית ספר למוזיקה אבל מר שליכטר  ( המנהל)
אמר:"גברת תפסיקי לעקוב אחריי אי אפשר להירשם באמצע השנה.ביתך לא  תהיה בבית ספרי.
לפתע הוא שמע את נורית מנגנת ורשם אותה לבית הספר.
כולם הכירו אותה כ"העיוורת"
ועשו תורנויות מתי משחקים ונשארים איתה.
ילדה הנקראת דפנה נשארה עם נורית ושאלה אותה:" תגידי, איך את יכולה לנגן בלי תווים ?"
"אני פשוט מנגנת מה שאני שומעת."
הסתיימו הלימודים ואמא של נורית אמרה שהיא תאחר ונורית אמרה שדפנה תלווה אותה עד הבית.
היא לוותה את נורית לביתה ונורית ספרה לה שבמקום שהיא תנגן על פסנתר היא מנגנת על השולחן.
אמה של נורית הגיעה ודפנה עזבה.
יום אחרי זה מר שליכטר אמר שיש תחרות ובה שופטת אמה של דפנה- פנינה, אתם תצטרכו
להכין שיר ומי שינצח יקבל פסנתר.
נורית רצתה להשתתף בתחרות ואז לא.
דפנה שמחה שנורית לא משתתפת והיא תוכל לנצח.
אחרי שבוע נורית גילתה שדפנה לא באמת הייתה חברה שלה ופרשה מהנגינה.
אחרי יומיים דפנה התנצלה שהייתה ככה ונורית השתתפה בתחרות.
אני ממליצה לכם לראות את ההצגה רעש לבן כי היא מרגשת ומעט מצחיקה.














7 תגובות:

  1. לורי

    אהבתי לקרוא את הכתיבה שלך
    ממני תומר

    השבמחק
  2. תודה רבה לך תומר גם אני אהבתי לקרוא את הכתיבה שלך על רעש לבן (אפילו שהוא קצת קצר)

    השבמחק
  3. לורי היקרה...
    מאוד אהבתי את הכתיבה שלך היא הייתה מושקעת ומעניינת הייתי שמח לראות עוד כתיבה מעניינת.

    השבמחק
  4. לורי היקרה (:
    אהבתי את הכתיבה שלך מאוד,ואני יודעת שהכול כתבת נכון ולא החסרת דבר כי אני הייתי שם (איתך)בקיצ-קץ אני אהבתי את הכתיבה שלך ואני יגיב על כולם,ממני ענבר

    השבמחק
  5. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  6. ללורי היקרה...
    אהבתי את הכתיבה שלך על רעש לבן מאוד, התמונות מאוד יפות ואת צדקת בכל מה שאת כתבת ולא החסרת פרט, אני אוהבת את הכתבות שלך,
    ממני ענבר.

    השבמחק